גזר דין לנאשם מס' 1 בתיק ת"פ 24326-05-10

1.         נאשם 1 (להלן גם - "הנאשם") הורשע, על-יסוד הודאתו, יחד עם שני הנאשמים הנוספים, בעבירת דרישת נכס באיומים - לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון שנחתם בין המאשימה לבין שלושת הנאשמים, לפיו תוקן כתב-האישום המקורי באופן שעבירת השוד בנסיבות מחמירות שיוחסה לנאשמים - לפי סעיף 402(ב) לחוק הנ"ל, הומרה לעבירת דרישת נכס באיומים. על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה, ביום 10.5.10 פנה נאשם 1 אל המתלונן, שהלך ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, ושאלו אם יש ברשותו סיגריה. המתלונן השיב בשלילה, והמשיך בדרכו. או-אז, ניגשו אליו נאשמים 2 ו-3, ותפסו את ידיו. בה בעת, נטל הנאשם מהמתלונן מכשיר לשמיעת מוזיקה שהיה בכיס חולצתו.

2.         בעת עריכת הסדר הטיעון שהה נאשם 1 במרכז גמילה, זאת במסגרת חלופת מעצר; ובין הצדדים הוסכם, כי לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן יהיו הצדדים חופשיים בטיעוניהם לעניין העונש. באשר לשני הנאשמים האחרים, אשר לחובתם היו הרשעות קודמות, כלל הסדר הטיעון הסכמה להטלת העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של שנה, מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן בסכום של 500 ש"ח כל אחד; וכן הוסכם, כי בית-המשפט יכריע במחלוקת בשאלה האם עונשי המאסר על תנאי, אשר היו תלוים ועומדים נגד כל אחד מהם, ירוצו בחופף למאסר המוטל, או במצטבר לו. בסופו של יום נידונו נאשמים 2 ו-3 לעונשים הנ"ל, על-פי הסדר הטיעון, ונפסק כי המאסרים על תנאי המופעלים ירוצו בחופף למאסרים המוטלים על כל אחד מהם.